המשפטים הבאים נאמרים כמעט תמיד ממקום של אהבה. הורים אומרים אותם כדי להרגיע, לחזק, לעזור לילד להתמודד. הבעיה היא שאצל ילד רגיש מאוד, המשפטים האלה עושים בדיוק את ההפך — הם מעבירים מסר אחר ממה שהתכוונת. הנה שבעה מהם, ומה כדאי להגיד במקום.
לפני שניכנס לרשימה — שורה אחת חשובה: אם זיהית את עצמך באחד או יותר מהמשפטים האלה, את לא הורה גרוע. את הורה שאמרה את מה שאמהות וסבתות אמרו לפנייך, את מה שכולם אומרים, את מה שאת חושבת שיעזור. הבעיה היא לא בכוונה — הבעיה היא שאצל ילד רגיש מאוד, המשפטים האלה לא מתפרשים כמו שאת מתכוונת.
הסיבה היא נוירולוגית. ילד רגיש מאוד לא רק שומע מילים — הוא קולט נימה, הוא חי את הסבטקסט, הוא קורא בין השורות. אז כשאת אומרת "די, זה לא נורא" — הוא לא שומע "אני מרגיעה אותך". הוא שומע "ההרגשה שלך לא בסדר אצלי". וההבחנה הזאת קובעת המון.
אם את לא בטוחה אם הילד שלך הוא ילד רגיש מאוד, קראי קודם את 10 הסימנים. אם זיהית אותו שם — חזרי הנה.
שבעת המשפטים — ומה להגיד במקום
משפט 1
תגידי במקום
אני רואה שזה ממש קשה לך עכשיו
המשפט "זה לא נורא" אומר לילד שהתחושה שלו לא תואמת את המציאות. שהוא טועה ברגש. ילד רגיש מבין שמשהו אצלו שבור, כי הוא מרגיש "נורא" על משהו ש"לא נורא". האלטרנטיבה — להכיר ברגש לפני שמטפלים בו — נותנת לו את ההיתר להרגיש, וזה בדיוק מה שמרגיע אותו.
משפט 2
תגידי במקום
אני יודעת שזה כואב. מה יכול לעזור לך עכשיו?
אצל בנים רגישים, "תהיה גבר" הוא משפט שמתחבר לכל סטיגמה מגדרית קיימת — והופך את הרגישות שלו לפגם בזהות הגברית שלו. גם אצל בנות זה לא טוב יותר ("תהיי חזקה", "תפסיקי לבכות"). אלה מסרים שמלמדים את הילד שהמערכת הרגשית שלו היא דבר שצריך להחביא. במקום, להציע פעולה ולא מסקנה.
משפט 3
אל תגידי
תראה כמה הילדים האחרים נהנים
תגידי במקום
אני רואה שזה לא נעים לך. בוא נמצא לך מקום שקט להירגע
השוואה לאחרים — אפילו בצורה חיובית — היא רעל לילד רגיש. הוא כבר שם לב שהוא מגיב אחרת מהאחרים. הוא כבר מרגיש שלא שייך. כשאת מצביעה על האחרים, את לא מעודדת אותו — את מאשרת לו שמשהו אצלו שונה ולא תקין. הילד הרגיש לא צריך להיות כמו ילדים אחרים. הוא צריך להיות כמו עצמו, רק רגוע יותר.
משפט 4
אל תגידי
אתה תרגיל את עצמך
תגידי במקום
בוא נחשוב ביחד איך נעבור את הסיטואציה הזאת
"תרגיל את עצמך" משדר שהבעיה היא שהילד לא מתאמץ מספיק. שאם רק "ירצה" — יוכל לעבור את זה. אבל רגישות גבוהה אינה משהו שמתרגלים אותו לישון. היא מערכת עצבים שעובדת אחרת. מה שאפשר ללמד את הילד זה אסטרטגיות התמודדות — וזה משהו אחר לגמרי מ"תרגיל".
ילד רגיש לא צריך שתשני אותו. הוא צריך שתעזרי לו להבין את עצמו, ולמצוא דרכים לחיות עם המערכת שלו ולא נגדה.
משפט 5
אל תגידי
למה אתה תמיד עושה דרמה?
תגידי במקום
משהו ממש מציק לך. אני כאן.
"דרמה" היא מילה שמשדרת לילד שני דברים נוראיים בו זמנית: שאני לא מתכוונת באמת, ושאני מציג את עצמי גרוע יותר מאשר באמת. ילד רגיש שמתויג כ"דרמתי" יגדל להאמין שהרגשות שלו לא לגיטימיים, ויפסיק לבטא אותם — אבל הם לא ייעלמו. הם יישארו בפנים, ויצאו בדרכים אחרות (כאבי בטן, סיוטים, התנהגויות מפתיעות).
משפט 6
אל תגידי
אם תמשיך לבכות, אני לא אקח אותך לשם בעתיד
תגידי במקום
בוא נצא רגע החוצה, ניקח אוויר, ונחשוב יחד
איומים — גם אם אנחנו לא מתכוונים לבצע אותם — מלמדים את הילד שמערכת היחסים מותנית בהתנהגות שלו. הוא ילמד שהאהבה לא בלתי-תלויה. ילדים רגישים, שכבר חוששים שהם "יותר מדי" עבור הסביבה, יזכרו את האיומים האלה שנים, גם אם את שכחת אותם בערב. במקום, להציע פתרון מיידי.
משפט 7
אל תגידי
מה יש לך כל הזמן? תהיה ילד נורמלי
תגידי במקום
אתה מיוחד, ויש לך דרך משלך — בוא נמצא אותה
זה המשפט הכי מסוכן ברשימה. "נורמלי" משדר לילד שיש דרך אחת להיות בעולם, ושהוא לא בה. אצל ילד רגיש מאוד, שכבר עובד עליו ההרגשה הזאת, "תהיה נורמלי" נשאר עמוק שנים. הוא יגדל להאמין שהוא משהו שצריך להסתיר. תהליך ההחלמה מהמשפטים האלה לוקח לפעמים שנים של עבודה אצל מטפל.
מה לעשות אם כבר אמרת
קראת עד פה ועכשיו את אומרת לעצמך — "וואו. אני אומרת חצי מהמשפטים האלה." נשמי. זה הופך אותך לאמא רגילה, לא לאמא רעה. כל ההורים אומרים את המשפטים האלה. כל ההורים. כולל אני.
החדשות הטובות: מילים יכולות גם לתקן. ילדים — ובמיוחד ילדים רגישים — סופגים גם את המסרים הקטנים של תיקון. אם פעם אחת בשבוע, כשמרגישה שאמרת משהו שלא מדויק, את חוזרת ואומרת:
"רגע. אמרתי לך קודם 'תהיה גבר' ועכשיו אני חושבת על זה — אני לא חושבת שזה היה משפט מדויק. בוא נדבר רגע על מה שקרה."
זה לא רק מתקן את המשפט. זה גם מלמד את הילד שמבוגרים גם טועים, גם מתנצלים, וגם משפרים. וזו אחת המתנות הכי גדולות שאת יכולה לתת לילד רגיש.
אופציה אחרונה לזכור
כשבא לכן משפט ביקורתי או "מחזק" וטרם הוצאת אותו מהפה — שאלי את עצמך שאלה אחת: "איך הייתי רוצה שיגידו לי את זה?". אם התשובה היא "אני לא הייתי רוצה שיגידו לי ככה" — אל תגידי גם את לו. ילדים רגישים הם בני אדם רגישים. וכמו שאת לא היית רוצה שיגידו לך "תהיי גברית", הוא לא רוצה שיגידו לו את זה. תני לו את אותה רמת התחשבות שאת מבקשת מסביבתך שלך.
רוצה לראות איפה ההורות שלך עומדת באמת?
הכנתי אבחון קצר וחינמי — חמש דקות שבהן את עונה על 29 שאלות, ובסוף מקבלת תמונה של שלושת התחומים: הילד, הזוגיות, ואת עצמך. הוא עוזר להבין איפה נקודות הכוח, ואיפה כדאי להתחיל לעבוד.
להתחלת האבחון ←
הזיכרון שעלינו לזכור
ילד רגיש שגדל בבית שבו אומרים לו את המשפטים שמופיעים בעמודה הימנית — גדל להיות בוגר רגיש ומפוחד. ילד רגיש שגדל בבית שבו אומרים לו את המשפטים מהעמודה השמאלית — גדל להיות בוגר רגיש ובטוח.
ההבדל ביניהם הוא לא בכמות הקושי. שני הילדים נתקלים בקושי. ההבדל הוא באיכות החיבור שיש להם עם המבוגר המשמעותי בחייהם. ילד שמרגיש שאמא שלו מקבלת אותו כפי שהוא, גם כשהוא קשה — גדל להיות אדם שמקבל את עצמו, גם כשקשה לו.
זה כל מה שאני באה ללמד הורים בקליניקה. וזה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע — וגם הרבה יותר עמוק.
ע
ענבר אריה
מדריכת הורים מוסמכת בגישת אדלר, יועצת זוגית EFT, ומומחית בעבודה עם הורים לילדים רגישים מאוד (HSC). בקליניקה ברחובות וגם בזום.
לקביעת שיחת היכרות ←
← לכל הפוסטים
